דלג לתוכן
אתר זה לא תומך בגרסאות ישנות של אינטרנט אקספלורר
מומלץ להשתמש בדפדפן גוגל כרום או פיירפוקס מוזילה
(או באינטרנט אקספלורר / edge עדכני)
מאמאצ'קה נמצאת בימים אלה בחופשת לידה. משלוחי הסלסילות יתחדשו בתום החופשה.

אורי קראוס

מי אני?

בת 37, נשואה לערן ואמא של עלמה (10), מיה (4) ואלה (1.5), גרה בקריית-אונו, יוצרת תוכן, בעלת בלוג הנושא את שמי ‘אורי קראוס’ ומנהלת שותפה בקבוצת הפייסבוק ‘לא רק אמא’ “,

מהי שגרת היום שלי?

אני קמה באזור שבע, מארגנת את הבנות הגדולות לבית הספר ולגן, וברגע שהן יוצאות מהבית הקטנה שלי חוזרת לישון, ובאזור תשע אני יושבת לעבוד. אני אמא שעובדת מהבית וזה אחד הדברים המאתגרים, כי מצד אחד אני בבית עם ילדה בת שנה וחצי ומצד שני אני צריכה לשבת מול המחשב ולעבוד. היום שלי נע בין לטגן שניצלים לבין לשבת על הלפטופ. שתי הגדולות שלי חוזרות הביתה באחת וחצי, אז הכל מאוד מתוכנן מבחינת השעות, אין שעה ביום שלא מתוכננת. בסביבות שתיים-עשרה אני קמה מהמחשב ומכינה צהריים, ואחרי הצהריים כולנו הולכות לגינה. בעלי חוזר מאוחר, כך שהמקלחות והארגונים עליי, ובערב אחרי שכולן הולכות לישון אני חוזרת לעבוד לפעמים עד שתיים בלילה. יש לי יומיים קבועים בשבוע שמטפלת מגיעה אליי באחת, ואני הולכת לעבוד מחוץ לבית עד אחת-עשרה בלילה. אני וורקוהולית, העבודה עושה לי אדרנלין מטורף כי הראש שלי מלא רעיונות, ואני ממש נהנית ממה שאני עושה.

מה למדתי מאז שהפכתי לאמא?

למדתי לתת לעצמי קרדיט חיובי. בהתחלה הרגשתי שאני חייבת להיות ‘האמא המושלמת’, אחת שתמיד יש לה סבלנות ושהיא רגועה ועושה הכל במקסימום, וכמובן שהיא גם אשת קריירה שמגשימה את עצמה, אבל לא עמדתי בזה, כי אף אחת לא באמת יכולה לעמוד בזה. בפועל אין לך זמן לנשום בחיים האלה, ולכן החלטתי להתמקד בדברים שכן עשיתי, ולא במה שלא עשיתי. החלטתי להתמקד בחיובי, ולדעת שכל יום מתחיל מחדש, ואם הייתי מאוכזבת מעצמי היום, למחרת אני יכולה לתקן ולא קרה כלום”.

מה הכי קשה בלהיות אמא?

קודם כל להיות אמא זו עבודה קשה פיזית, כי את צריכה להרים, להוריד, ללכת לגינה, איכשהו תמיד את מוצאת את עצמך סוחבת מלא דברים. אני חושבת שהכי קשה לי זו העובדה שאני מרגישה שאני צריכה לתת דוגמא אישית ולא תמיד אני מצליחה, למשל אם אני מתווכחת עם בעלי ליד הבנות או כשנפלטת לי מילה שאני לא אמורה להגיד. הייתי רוצה יותר לשלוט בעצמי ולא לעשות את זה לידן, אבל מצד שני זה יוצא ואנחנו בני אדם. אני תמיד אומרת לעצמי שמחר יש יום חדש, ושאני מרשה לעצמי לטעות.

איך הגעתי לכתוב בלוג?

הגעתי לעולם הזה בלי לדעת ממש מה זה, הייתי אופטומטריסטית בכלל, וכשהייתי בשמירת הריון עם הקטנה שלי, הייתי קצת משועממת והחלטתי לפתוח עמוד פייסבוק ולתעד את מה שאני עוברת באותה תקופה. כשפתחתי את הדף, הפייסבוק הציע לי כל מיני קטגוריות ובחרתי ב’בלוג אישי’, אבל לא הבנתי את המשמעות של זה. אמרתי לעצמי שגם אם יהיו חמישים אנשים שיקראו את מה שאני כותבת זה יהיה מגניב. עם הזמן זה הפך להיות ויראלי כי העליתי תכנים שעניינו אימהות, אחת התחילה לשתף את השנייה, ועם הזמן הבנתי את הכוח של הפלטפורמה. אחר כך עברתי לאינסטגרם כי הקטע הוויזואלי מאוד חזק אצלי, ואני מאוד נהנית לשתף גם שם. אני מרגישה שהרשת היא מקום שבו אני יכולה לבוא לידי ביטוי, זה התחיל מאהבה ואין פה שום אלמנט מסחרי”.

מה אני עושה בזמן הפנוי שלי?

האמת שכמעט ואין לי זמן פנוי, ולכן פעם בכמה חודשים אני נוסעת לחו”ל עם חברה לשלושה ימים ומתנתקת מהכל. ביומיום אין לי דקה להתנתק, אני מרגישה שאני על ‘קפיץ’, וזה עושה לי טוב לעלות על מטוס ולנשום אוויר אחר. לפני כמה חודשים הייתי בלונדון עם חברה והיה מושלם. אני כל-כך נהנית מהחופש ומהעובדה שאני צריכה לדאוג רק לעצמי ואני חוזרת עם המון אנרגיה. החלום הבא שלי זה לנסוע לחו”ל לגמרי לבד. לפעמים אני נוסעת לבד לים כדי להירגע, או שפשוט משוטטת בפינטרסט.

עם מי (Dead or alive) הייתי שותה קפה? (שלא התקרר כמובן)

עם אפרת גוש, אני אוהבת אותה כבר שנים ובעלי אפילו הציע לי נישואים בהופעה שלה. היא מסקרנת אותי ברמות, ואני יודעת שאם ניפגש אחת על אחת נעוף אחת על השנייה. מסקרן אותי גם לצלם אותה כי היא יפהפייה ויש בה נשיות מתפרצת. גם עם איימי ווינהאוס הייתה שותה קפה בשמחה.

שוברת דיאטה עם?

ברור ששוקולד, ועל בסיס יומיומי. אני אוהבת את כל הסוגים, החל מטורטית ועד שוקולד משובח. גם עוגות שמרים אני אוהבת, אני אלופה בזה ואופה שמרים שוקולד וקינמון. אני עוברת גיהינום בגלל המחסור בחמאה.

טיפ מנצח למאמאצ’קות אחרות?

האמהוּת. לא שאני אומרת שלהיות רק אמא זה דבר רע, להיות אמא זה דבר גדול, אבל את יכולה גם לעשות משהו בשביל עצמך, אפילו אם זה קורה פעם בחודשיים. הרבה פעמים אני שמה את עצמי במרכז ועושה דברים בשבילי, ואם אחת הבנות רוצה לבוא איתי אז אני אומרת לה לא, כי זה הזמן שלי. חוץ מזה שאף פעם לא מאוחר מדי! אני חשבתי שכנראה אמות אופטומטריסטית, ודווקא כשנהייתי אמא ל-3 בנות, רק אז התחלתי להעצים את עצמי, ולפתח את הצד היצירתי שתמיד היה בתוכי. עוד טיפ זה להגיד לעצמך שהקושי הוא זמני. נכון שעוברים עלייך ימים ולילות קשים ואי אפשר שלא להתלונן, אבל החיים דינמיים וזה עובר. חברה הכי טובה שלי תמיד סיפרה לי שהייתה מעירה את אבא שלה כל לילה כשהייתה קטנה, והוא כמעט תמיד קיבל את זה בהבנה. כשהיא נהייתה אמא בעצמה, הוא אמר לה שגם אם היא חווה קושי, גם לו יש ערך, כי בעצם יש פה ילד קטן שצריך את ההורים שלו. לאף אחד לא קל כשמעירים אותו בלילה, אבל החוכמה היא איך את לוקחת את זה, ומה הגישה שלך לדברים.