דלג לתוכן
אתר זה לא תומך בגרסאות ישנות של אינטרנט אקספלורר
מומלץ להשתמש בדפדפן גוגל כרום או פיירפוקס מוזילה
(או באינטרנט אקספלורר / edge עדכני)
מאמאצ'קה נמצאת בימים אלה בחופשת לידה. משלוחי הסלסילות יתחדשו בתום החופשה.

יש לי תכונה של רומנטיות יתר

יש לי תכונה של רומנטיות יתר. זה נכון לגבי כל התחומים בחיי.

אם אני רואה מבעד לחלון ראווה של חנות שוקולד אשה מסדרת פרופיטרולים אני ישר מדמיינת איך היא בחרה להיות שוקולטיירת כי ריח הקקאו גורם לה לשכרון חושים.

אני אוהבת להמציא סיפורי חיים על הדגאי שבחר את מקצועו כי הוא יורד ים שמכור לריח הגלים, והחקלאי שאוהב להרגיש את הרגב הלח של לפנות בוקר מבעד בהונות רגליו. וכך גם עולים בדמיונותיי ירקות ופירות, שבוחרים במלאכת מחשבת מתי להיוולד לעולם. באיזו עונה ובאיזה אקלים ובאיזה יבשת. ולפעמים אני ממש מקנאה באזורי עולם בהם יימצאו בשוק רק הירקות שבחרו את העונה והיא נעימה להם והם לה.

קרה היום דבר מקסים, תוך כדי ההכנות לפרסום תפריט הקיץ פגשתי באשה שנתנה לי את הספר הזה. והוא החזיר אותי אחורה, בערגה וגעגוע. לדברים שזכרתי ולדברים שלא. לדברים שטבועים בי, ולא חשבתי שאזכור. נזכרתי שגם לנו היו שרידים של ספרים מהסדרה הזו בבית. זה ספר שמלמד את ילדי כיתה ב’ מלאכות יד. והעמוד הראשון שפתחתי בו היה העמוד של פירות היער.

ומיד זה סחף אותי לגעגועים מתוקים של זיכרונות לא שלי. של סבא וסבתא שיושבים בקפור הנורא ומחכים בכיליון עיניים לקיץ שיביא איתו הבשלה של כל הפירות המתוקים, בדיוק כמו אלה שבתמונה.

מדהים איך זכרונות עוברים בתורשה.

גם כאלו שלא שלנו בדיוק.

לא עברנו בעצמנו.

זכרנות של תרבות ושל עם.

וזה נעים ומחמם בבטן.